קלנועית רכב חשמלי פיקוד שבת

קלנועית רכב חשמלי פיקוד שבת

קלנועית רכב חשמלי פיקוד שבת

לעמוד הבית
  electro vehicle  
אפיקים קלנועית רחובות קלנועיות
קלנועית רכב חשמלי מיני רכב אופנים חשמליים
קלנועית רכב חשמלי מיני רכב כסאות גלגלים
קלנועית רכב חשמלי מיני רכב יד שניה
קלנועית רכב חשמלי מיני רכב אביזרים
קלנועית רכב חשמלי מיני רכב מקורות מימון
קלנועית רכב חשמלי מיני רכב פיקוד שבת
קלנועית רכב חשמלי מיני רכב אפיקים קלנועית רחובות גלברס פרופיל קלנועם
קלנועית רכב חשמלי מיני רכב אפיקים קלנועית רחובות גלברס צור קשר

 

קלנועית רכב חשמלי מיני רכב אפיקים קלנועית רחובות גלברס מאגרי מידע

אתרים מעניינים
בטיחות קלנועית
תקנות קלנועית
אמנת נגישות
מונחים תעבורה
רכב חשמלי
שוויון זכויות
חוק חניה לנכים
רשויות מקומיות
סידורים לנכים
חוק תכנון ובניה-2
חוק תכנון ובניה-1
תקנות תכנון ובניה
מפקחים
נפגעי תאונות דרכים
ועדת הכלכלה
אנרגיה - מילון
תחבורה
תאי דלק
mini car
ניידות אישית נייד מחסום קורקינט קלנועית מיני רכב חשמלי לאיש אחזקה למבוגר לנכה סקוטר הניידות

קל פשוט וחסכוני !



הטרדות לנוסעי 'קלנועית' בפיקוד שבת בב"ב

חולה פרקינסון קשיש גורש מבית-הכנסת שלו בבני-ברק, בו שימש חזן ובעל-תוקע חמישים וחמש שנים, אחרי שרעייתו הסיעה אותו לתפילה בקלנועית עם פיקוד שבת, פיתוח של מכון צומת.

תגובת רבני העיר: פשקעווילים בחתימתם של הרב וואזנר והרב קרליץ מאיימים על "מחללי השבת בפרהסיה", וטלפונים אנונימיים מבטיחים להם "אבנים וביצים". מאז האיש מתפלל בבית

כל ערב שבת, זה כבר כמה חודשים, עוצרת הגברת ב' את נשימתה, וממתינה במתח לראות האם השבת יהיה מניין בבית-הכנסת המאולתר שבסלון ביתה. בבני-ברק נשמעת הצפירה השנייה המבשרת על כניסת השבת, והרחוב השקט נמלא באנשים ההולכים לתפילה. על גדר הבית הדו-קומתי בו מתגוררים בני הזוג ב' ובתם עם משפחתה תלוי דף ועליו זמני התפילות. כמה שכנים ייענו לקריאה, ויבואו להתפלל בבית הזה?

כמה דקות מאוחר יותר יכולה ב' לנשום לרווחה. בסלון מצטופפים כשני מניינים. צריך אפילו להביא עוד כיסאות מהדירה של הבת. הריטואל חוזר על עצמו גם בבוקר השבת, והשכנים לא מכזיבים. כבר כמה חודשים הם עוזבים את המניינים הקבועים שלהם, ובאים להתפלל עם מר ב' הקשיש. כבר כמה חודשים מאז כוסו רחובות בני-ברק בפשקעווילים; מאז קיבלה המשפחה טלפונים מאיימים; מאז אולץ מר ב' החולה להישאר בבית בשבת, כי גורש מבית-הכנסת שלו ומבתי-כנסת אחרים.


הבעיה התעוררה בשבת

בתם של בני הזוג ב', עדיין לא מאמינה שזה קרה להם. הם שנמנים על ותיקי העיר, הם שמקושרים היטב גם בחוגים החרדיים ביותר. למרבה האירוניה, זו גם הסיבה שהמשפחה מבקשת לשמור על עילום שמה.

היא מתנסחת בזהירות, משתדלת שלא להתלהם, אבל הסיפור הקפקאי שהיא מספרת יכול היה להתרחש כנראה אך ורק בעיר הקודש בני-ברק, עיר שמתנהלת מעל ומתחת לפני השטח על ידי חצרות של רבנים. בעיר הזו, אם אתה חובש כיפה סרוגה, או, רחמנא ליצלן, לא חובש כיפה כלל אפילו אלוקים בכבודו ובעצמו יתקשה לעזור לך, וזה, באופן תמציתי ביותר, מה שקרה לזוג ב'.

בשנת 48' הם הגיעו לעיר כפליטי שואה, גברת ב' ניצולת אושוויץ. אט-אט התבססה המשפחה. הם חינכו את הילדים ברוח דתית-ציונית. מר ב' נמנה על מקימי אחד מבתי-הכנסת הוותיקים של המזרחי, ונחשב לבעל צדקה, שתרם רבות גם לישיבות החרדיות. ככלל, השכילה המשפחה לשמור על יחסים בריאים גם עם הפלג החרדי של בני-ברק. כשנישאה בתם, עברה לגור ליד ההורים. השנים חלפו, ההורים התבגרו, ועכשיו הבת היא סבתא בעצמה ולהוריה נינים. לפני כחמש שנים חלה אביה באלצהיימר ופרקינסון. ההידרדרות במצבו היתה קשה וכמעט מיידית. מר ב' הקשיש איבד את היכולת ללכת כתוצאה מהפרקינסון, וחמור מכך רוחו כמו התנמכה מיום ליום, כתוצאה מן האלצהיימר.

"המטרה שלנו היתה לשמור על אורח חיים תקין מבחינתו, כל זמן שאפשר", אומרת בתו, "לשמור על כבודו, לבושו וסדר היום שלו. אצל האדם הדתי זה אומר, קודם כל, הקפדה על זמני תפילות, שכן בית-הכנסת הוא מרכז עולמו, וודאי כך בגיל הפנסיה. עשינו הכל כדי שאבא יוכל להגיע לבית-הכנסת. באמצע השבוע לא היתה בעיה שכרנו נהג שייקח אותו לשחרית, מנחה וערבית. הבעיה התעוררה בשבת".


החלטנו לשכור כיסא גלגלים

ה' והוריה מתגוררים באחת השכונות היפות ביותר בעיר על גבעה ירוקה, בתוך כל האפור והצפוף. אמה שהתעקשה משך זמן רב לטפל בבעלה החולה בכוחות עצמה בלבד, נאלצה לבסוף להכניס לבקש עזרה. פקידת הסעד מטעם הביטוח הלאומי, היא קבעה חד-משמעית שתנאי המגורים ברחוב תלול ומשופע, מצדיקים זאת בהחלט.

"בית-הכנסת שלנו הוא במרחק של עשר דקות הליכה מהבית", מספרת הבת, "כשחלה אבי אף שעוד יכול היה לצעוד על שתי רגליו היתה ההליכה אורכת לאבא שלוש ארבע שעות. כשהגיע ראש-השנה אמרה אמא עד כאן. עבורו יהיה זה בלתי אפשרי ממש לצעוד את הדרך בכוחות עצמו. והחלטנו לשכור עבורו כיסא גלגלים. כל אותו שבוע חיפשה אמי אדם שיסיע אותו. פנינו לכמה גופים בסביבה ללא הועיל. אמרתי לאמי שלא תדאג, אנחנו ניקח אותו".

כל אותו זמן לא עלה על דעת איש מבני המשפחה לגזול ממר ב' את הזכות להמשיך ולהתפלל בבית-הכנסת, כפי שהיה רגיל מימים ימימה.

"לאמי היה הדבר חשוב במיוחד, שכן ראש-השנה הוא גם יום הזיכרון של אביה של אמי, שגורש מן הגטו על-ידי הנאצים בראש-השנה, לפיכך החליטה אמי, שהיא בת 76, לא להמתין לנו, אלא להסיע אותו לתפילה בכוחות עצמה. כשהגיעה לעיקול הרחוב, נתקע כיסא הגלגלים. מישהו שעבר בסמוך עזר לה ושאל: 'איך את עושה דבר כזה לבד?' לבית-הכנסת הגיעה כולה אדומה ומזיעה. בדרך חזרה נשבר כיסא הגלגלים של אבא, ובתי ובעלה נשאו אותו על הידיים, במשך שעתיים וחצי. לאחר המקרה הזה החלטנו לעשות עבודת שטח. לפתע עלה במוחנו הרעיון של ה'קלנועית'. הכרנו אדם שהתפלל בבית-כנסת אחר בבני-ברק, שהשתמש במכשיר כזה. גילינו שישנה אפשרות לרכוש קלנועית זוגית. אמי ניסתה את המכשיר ולמדה להפעיל אותו מהר מאוד. התקשרנו למכון 'צומת' וביקשנו לראות את ההיתר לנסוע בקלנועית בשבתות וחגים. הרב ישראל רוזן בעצמו, העומד בראש 'צומת', אמר מיד שכל מה שמותר לחולה מותר גם למי שמטפל בו. הוא הביא לנו גם היתר בכתב, אך ביקש שמפאת מראית עין נתלה על הקלנועית שלט גדול: 'פיקוד שבת היתר מיוחד לנסיעה זוגית'. איכות החיים השתפרה לאין ערוך גם לאמא וגם לאבא. הוא קם לתחייה: לא הגיע יותר לתפילה מזיע ומתנשף, כמעט ללא יכולת להתפלל. הוא אפילו דיבר על 'פלאי הטכנולוגיה'. אמא הרגישה כמו אסיר שיוצא לחופשי".

"דגל אדום"

זה בדיוק מה שעמד לנגד עיניו של הרב ישראל רוזן, כשהקים את מכון "צומת צוותי מדע ותורה" לפני 27 שנים. מאז הפך המכון לשם נרדף לכל נושא של התמודדות טכנולוגית עם עולם ההלכה. בשכונות דתיות כמעט ולא בונים כיום רבי-קומות ללא מעלית שבת של "צומת". בתי החולים רובם ככולם מצויידים בשקעי גרמא. הרב רוזן, מהנדס בהכשרתו, יכול לטפוח לעצמו על השכם. המהפכה שהחל בה, הפכה לחלק מן המציאות היומיומית הישראלית.

"המכון מבקש להתמודד עם אתגרים ציבוריים בצבא, במשטרה, בנושאי אספקת חשמל ומים בשבת ועוד", מסביר הרב רוזן. "פיתוח הקלנועית הוא תוצר לוואי של הפעילות הנעשית במכון. כמו כל סידור טכנולוגי, גם זה שבקלנועית נולד בשטח. אנחנו לא מחפשים להמציא המצאות בכדי להתפרנס".

אבל בעיני ההנהגה החרדית "צומת" היא דגל אדום, סכנה קיומית לעולם ההלכה. לעתים נדמה כי המלחמה שהם מנהלים באנשים דוגמת הרב ישראל רוזן, קדושה בעיניהם אף מזו שהם מנהלים נגד 'שינוי'. כי 'שינוי' מתוייגת כ"מוקצה" בעולם האורתודוכסיה. ו"בצומת" מחפשים פתרונות טכנולוגים לפי ההלכה ולא נגדה.

והנה הפתעה: "הקלנועית נולדה על ברכיו של הגרש"ז אויירבך זצ"ל", מספר הרב רוזן. "יום אחד צלצל הטלפון, והאדם שמעבר לקו הציג עצמו כשלמה זלמן אויירבך. הוא שאל אם אוכל להגיע אליו. מובן שהגעתי מיד. הרב אויירבך זצ"ל סיפר שהגיע אליו אביה של סטודנטית נכה, עצמאית במשל כל ימות שבוע, אך מקורקעת בשבת. הוא שאל אם אפשר להסדיר לה סידור לעגלת נכים. ככה זה התחיל. לעתיד, כשהגיעו אליו פניות נוספות בנושא זה, הרב היה מתקשר ומבקש לשאול שוב כיצד המכשיר פועל, ולו בכדי לוודא אם הוא זוכר. תלמידו, הרב נויברט יאריך ימים, בעל ספר ה'שמירת שבת כהלכתה', המשיך אף הוא לתת יד לדבר, במקרה שאנשים פנו אליו".


"את מחללת שבת בפרהסיה"

בעיר הקודש בני ברק לא מתרגשים מהיתרים שנותנים רבנים ציוניים, רחמנא לצלן. בצרוף המילים "רבנים ציוניים" עצמו, מוצאים רבים ממנהיגיהם סתירה פנימית. ואם כבר הזכרנו את הרב נויברט, אולי גם נזכיר שכאשר יצא הספר "שמירת שבת כהלכתה", יצא נגדו קונטרס שלם, שנכתב איך לא בעילום שם.

גם שמחתם של בני הזוג ב' ומשפחתם לא ארכה זמן רב. לפני ארבעה חודשים צלצל הטלפון בבית משפחת ב'. המטלפן האנונימי שאל את הגברת ב' בתוקפנות: "את יודעת שאת מחללת שבת בפרהסיה?"

"מי אתה?" דרשה ב' לדעת.

"קוראים לי גרוס, אז מה? אני רוצה להגיד לך שאסור לך להשתמש בקלנועית בשבת, כי הרב וואזנר אסר זאת".

"אני לא מחללת שבת, ואולי גם שומרת יותר ממך".

"אבל זה הרב של בני-ברק, והוא לא מתיר את זה".

"מי אתה שתגיד לי מה לעשות"?

"כשאת נוסעת בקלנועית, את מקלקלת את הילדים שלנו. אם תמשיכי בכך, את עלולה לקבל אבנים וביצים", איים המטלפן.

כאשר ה' משחזרת את השיחה, רועד קולה. הכעס שב ומציף אותה. "אמא התקשרה מיד לגבאי בית-הכנסת, וסיפרה לו על השיחה. להפתעתה, אמר לה הגבאי שזה כבר חודש ימים הוא מקבל איומים ונאצות כיצד הוא מתיר לחוטא כמו אבא להתפלל בבית הכנסת. 'אנחנו רואים איך את מטפלת בו במסירות', הוא אמר לאמא, 'ולכן לא רצינו להוסיף לך כאב'. לאט-לאט התחיל להתברר לנו כי כבר חודש ימים לפני השיחה ההיא, עשו עלינו מעקב. אותם גורמים חרדים אף פנו לקרובי משפחתנו בעצמם רבנים ידועים בציבור החרדי ובקשו מהם למחות בעדנו. הקרובים שלנו השיבו מצדם, כי הם יודעים שאנחנו פועלים על פי היתר של רב, ולא יגידו לנו דבר. אז אותם גורמים אנונימיים שלחו את הגנגסטרים שלהם". לא בכדי משתמשת ה' בתואר "גנגסטרים". כבר למחרת התקשר המטלפן האלמוני בשנית: "אם לא תפסיקו להשתמש בקלנועית", אמר לב' בטון מאיים, "כל העיר תהיה מלאה במודעות". גבאי בית-הכנסת קיבל איומים דומים, "אך הוא כל הזמן אמר לנו: 'אנחנו מאחוריכם'".

פנחס רייזמן, הגבאי, מאשר: "איימו עלינו בפשקעווילים. פעמיים תלו מודעות אנונימיות על לוח המודעות. בשיחה טלפונית ביקשו ממני שלא נאפשר לקלנועית להגיע, כי הם לא מסוגלים להסביר לילדיהם את זה שאנשים נוסעים בשכונה בשבת. אמרתי למטלפן: 'יש להם היתר, ואם יש לכם בעיה להסביר לילדיכם את העניין הזה אז אני לא יודע כיצד אתם מסבירים להם דברים אחרים. זה חלק מהחינוך'".

עם זאת, מבקש רייזמן להדגיש כי לא היתה אלימות מילולית בשיחות איתו: "הם ביקשו שנלחץ, ואנחנו לא הסכמנו, אז הם עברו לפרסום ברחובות, והסוף ידוע".


איומים על אבנים וביצים

אבל אנחנו טרם הגענו לסוף הסיפור. איומים גלויים בשיחות טלפוניות, וסמויים מעל קירות הבתים ברחובות בני ברק, לא בוששו להגיע. ברחובות בני ברק נתלו פשקעווילים שונים: "לאחרונה שמענו שברחובות עירנו יש יחידים, שאינם יכולים ללכת, ומקילים לעצמם ליסע ברכב קטן שנוסע על ידי בטרייה (כמן אופנוע), ועל ידי היתרים שהמציא מאן דהוא, כאילו שעל ידי כך יש איזה היתר לדבר. על כן הרינו להודיע בזה בשער בת רבים שיש בזה איסור גמור, וצריך למחות על זה בכל עוז ותעצומות..." כך נכתב על האחד, בחתימתו של הרב שמואל וואזנר.

בפשקעוויל אחר, בחתימתו של הרב נסים קרליץ, תחת הכותרת: "מחאה נמרצת לכבודה של השבת בעירנו", נכתב: "הנני להודיע בזה כי לנסוע בשבת ברכב הנוסע על ידי בטריות שנקרא 'קלנועית' אסורה בהחלט, וגם אלו שכתוב עליהם שיש להם היתר, ודין הנוסע כמחלל שבת בפרהסיה. ואחרי ששמענו שיש הנוסע בבני-ברק בזה, וחייבים למחות על זה בכל עוז..."

המשפט האחרון בשני הפשקעווילים התפרש על ידי ה' והוריה כאיום של ממש. "בקודים הבני ברקיים זו כמעט התרת דם", אומרת ה'. "כי מה זה 'למחות בכל עוז'? מה גם שכבר קיבלנו איומים על ביצים ואבנים".

ה' טענת כי היא יודעת בוודאות שהרב קרליץ אכן עומד מאחורי הדברים. לדבריה, "בן דודי שאל את אחד העוזרים של הרב קרליץ אם אפשר להפעיל את זה על ידי גוי, והוא ענה שלא, כי המכשיר הזה פסול".

בנוסף, הגיעו מכתבים בוטים היישר לתיבת הדואר של משפחת ב'. "האיומים כוונו כלפי אבא ואמא", מספרת ה'. "פעם חיכה מכתב בתיבת הדואר: 'אדון ב', קח לתשומת לבך. אתה גורם לתקלת רבים. מקווים שלא תיסע יותר'. המכתב, כמו תמיד, היה ללא חתימה. ואז, ביום שישי, התקשר גבאי בית הכנסת, וביקש שהורי לא יבואו לתפילה. המאיימים היו אצלו, לחצו עליו. הוא ראה אותם פנים אל מול פנים".

"אמי החליטה שבגיל 76 אין לה כוח למלחמות", מספרת ה'. "היא אמרה שהיא לא רוצה שיזרקו עליה ביצים ואבנים. היא חיה בתחושה קשה של חוטאת ופושעת. אבא נאלץ לוותר על בית-הכנסת שייסד, ושבו התפלל 55 שנים. הוא היה שם חזן ובעל-תוקע. בית-הכנסת היה עבורו יותר מבית. איפשהו היתה לנו תחושה כאילו אמרו לאבא: 'אנחנו לא יכולים להחזיק אותך יותר. אין לך מקום', אף שאנחנו יודעים שזה לא שהם לא רצו בו, הם פשוט פחדו".

גברת ב' הגיבה קשה: "אמא אמרה לנו, 'זהו זה. מעכשיו אני יושבת כלואה בבית'", מספרת ה'. "לאמא חסרות מאוד החברות שלה בעזרת הנשים. שנים היתה רגילה להגיע מדי שבת לבית-הכנסת. עכשיו היא מטפלת באבא במסירות כל השבוע ואלוקים יודע שזה לא קל ובשבת היא דואגת לו למניין בבית. אבל חשוב לנו לקיים את המניין בבית, כי מי יודע כמה זמן עוד נותר לנו לתת לאבי את היכולת להתפלל בצלילות הדעת. ברוך השם שהשכנים עוזרים לנו. בשעת התפילה אבי הוא בן אדם אחר. הוא לא זוכר מה הוא עשה אתמול, אבל את התפילות הוא זוכר". ה', בני ברקית משחר ילדותה, תוהה: "למה אני לא יכולה לקבל את הפסק של הרב רוזן כי הרב קרליץ לא מסכים לו? אם כך, מה זה 'שבעים פנים לתורה'?"


הפשקעווילים קראו לרב "מאן דהוא"

בשיאה של הפרשה פנתה משפחת ב' לרב ישראל רוזן. ה' נעלבה באופן אישי כמעט מהכינוי "מאן דהוא", המתייחס לרב רוזן, שנכתב על גבי הפשקעווילים: "ככה מכנים רב בישראל גם אם אתה לא מסכים אתו? הוא הרוויח את הסמיכה שלו ביושר". ולו מסיבה זו הסכימה לגולל את הפרשה על גבי העיתון.

"הרב רוזן התקשר אלינו ואמר שינסה לעזור לנו", אומרת ה'. "כשהוא התקשר אמרה אמא: 'אנחנו כבר לא לבד. יש על מי להסתמך'". הרב רוזן שלח מכתב לרב שמואל וואזנר, בו כתב, בין היתר:

"הגיעני הכרוז הרצ"ב בחתימת יד קדשו, ומכיוון שיש לי אחריות מסויימת בעניין, אמרתי בלבי כי אך טוב ומועיל יהיה אם אעלה מספר שורות על הכתב.

# אני מקווה כי כת"ר זוכרני (לטובה?) ומחזיקנא טיבותא לכת"ר אשר לפני שנים זיכני לא פעם בתשובותיו המחכימות באותם ענינים הלכתיים מעשיים וטכנולוגיים שאנו עסוקים בהם, בשאלת השבת בשירותים הציבוריים וכדומה.

# אין לי כמובן כל שמץ של תרעומת אם כת"ר ובית דינו סבורים יש מקום 'למיגדר מילתא' בקרתא קדישא דבני ברק כלפי שימוש בשבת ב'קלנועית' לנכים, המצויידת, ב'סידור שבת' מטעמנו, וכל כיו"ב.

# יודע אני כי עניין מראית העין בולט מאוד בציוד כזה, וכמו כן נהיר לי מאוד החששא לכרסום בעתיד, וכידוע 'עמי מקלו יגיד לו' וכו'.

#אף על פי כן מוצא אני לנכון להעלות בפני כת"ר את הצד שלנו, ובשיפולא דגלימתיה דמר אביע מעט השתוממות על שנכתב כרוז כנגדנו מבלי אפילו לשמוע את אשר בפינו, לא במישרין ולא בעקיפין, על ידי שליח כלשהו.

# אציין כי במרוצת השנים נשאלנו בעניין זה על ידי גדולים וטובים. אני מצרף בזאת מכתב שכתבתי לפני כשנתיים וחצי לאחד הרבנים החשובים בישראל שתמה על העניין, וב"ה עלתה בידי להניאו ממחאה. כל משאלתי היתה אז ועתה שלא ימחה ביד מי שסומך על המתירים, גם אם יש לרב המשיג הערות נכבדות.

# לסיומא דמילתא אוסיף כי איננו 'נאבקים', חלילה, להפיץ ציוד זה ושכמותו. כל חפצנו הוא להיות לאחיעזר ואחיסמך לנזקקים, ואנו רק מערים מכלי אל כלי לומר שיש על מי ועל מה לסמוך, ולא חלילה כהרמת יד בתורת משה. יוסף ה' לכת"ר אורך ימים ושנות חיים ויפוצו מעיינותיו המפכים..."

מכתב דומה כתב הרב רוזן גם לרב נסים קרליץ. "אף מכתב לא נענה ואיש לא חזר אלי", הוא אומר. "עם זאת, נראה כי שני הפשקעווילים יצאו תחת אותה יד, לפחות על פי סגנונם. התדיינות בין רבנים תמיד היתה בכתב. לי לא מוכרת בציבוריות החרדית התמודדות הלכתית עם הנושא של הלכה וטכנולוגיה. אין ספרים שיצאו במישור הזה. גדול הדור, הרב אלישיב, לא הוציא ספרים. אינני שם עצמי מול גדולי הדור, אבל יש מקום להתדיינות הלכתית ברמה העקרונית, ובוודאי כאשר מישהו רוצה לסמוך על רבו אי אפשר למנוע את זה ממנו, ולצאת נגדו בהפגנות ובכרוזי רחוב".

הרב רוזן לא היה מופתע מן ההתעלמות. אין זו הפעם הראשונה שהוא סופג התקפות מן החזית החרדית, בלא שניתנת לו האפשרות להגיב. לפני שלוש שנים לערך, פורסמה בעיתון "יתד נאמן", המזוהה עם הפלג הליטאי, כתבה משמיצה כנגד השימוש ב"סידורי שבת" טכנולוגיים. הרב רוזן מספר כי פורסמה תמונה גדולה של הקלנועית, אך הכיתוב "ההיתר לנכים בלבד" נמחק מהתמונה במכוון. למותר לציין כי הרב רוזן גם לא נתבקש להגיב. הוא ניסה לשלוח מכתב לעורך העיתון ואף למערכות עיתונים אחרות של המגזר, אך לא איפשרו לו להגיב. "אחד העורכים אמר לי אז שאם ייתן לי להגיב, הוא יקפח את פרנסתו", מספר הרב רוזן. זה, אם תרצו, דוגמה קלאסית ליחס לו זוכה כל מי שנתפס כ"איום" על אורחות החיים של המגזר.

"זו מלחמה אידיאולוגית נגד טכנולוגיה וחדשנות", מוסיף הרב רוזן. "אותה מלחמה התנהלה בזמנו גם נגד מעליות השבת. בבני ברק אסרו לבנות בניינים מעל ארבע קומות, כדי שלא 'ייכשלו' חלילה במעלית שבת. זוהי אסכולה המתנגדת לשילוב ההלכה והטכנולוגיה".


"אנשי חצר"

הרב רוזן התמודד כבר בעבר עם התנגדויות בציבוריות החרדית לנושא הקלנועית עם סידור השבת, אך תמיד נפתרו המחלוקות במכתבי הבהרה. למותר לציין כי במגזר הדתי-לאומי אין חולק על היתר הגרמא.

"הרב מרדכי אליהו מפנה אלינו, וכן כל הרבנים הראשיים לדורותיהם", אומר הרב רוזן. "יש לנו פסקי הלכה מהרב עובדיה יוסף, בהיותו רב ראשי, וכן מהרב שאול ישראלי והרב חיים דוד הלוי זצ"ל, וייבדלו לחיים ארוכים הרב יעקב אריאל, הרב דב ליאור, הרב שאר ישוב כהן והרב שלמה אבינר. אנחנו מרגישים שאנחנו צועדים על קרקע בטוחה".

הרב רוזן אגב, מסרב להאמין שהרב וואזנר או הרב קרליץ שמעו על הפשקעוויל שהם חתומים עליו: "למעשה, אני סמוך ובטוח שהם לא יודעים עליו, ושהם לא קיבלו לידיהם את המכתב שלי, אף שאין לי הוכחות".

הרב רוזן מדגיש כי אין לו עניין לחזר אחרי הרבנים שיצאו נגדו בהקשר זה: "אם ארדוף אחריהם, זה עלול להתפרש כאילו אני לא בטוח בעניין. עם זאת, אני מאמין באמונה שלמה כי אלה אנשי חצר ולא הרבנים עצמם. יותר מזה, אני בטוח שהם מנעו את שמיעת הדברים מן הצד השני, כך שזו בריחה מן האמת, בלשון המעטה".

ש. נעלבת?

ת. "עלבון זו לא המילה המתאימה. לו אותם רבנים היו יוצאים אישית נגדי וגוערים בי, או אז הייתי נפגע, שכן אני מעריך אותם מאוד. הרב וואזנר עצמו ענה לי בעבר לשאלות שפרסמתי ב'תחומין'. אבל אם אני טועה בהערכתי, והרבנים החתומים אכן מודעים למה שקרה, הרי שיש כאן עוולה שלא נשמעה מימיה שרב יוצא בפומבי כנגד פסיקה של רב אחר, ולא מוכן אפילו לשמוע אותו. יותר מזה, יש כאן סטייה מדרכה של תורה בכל הדורות לשמוע את האדם שנגדו יוצאים".

וה' אומרת בעצבות: "המחלה של אבא לוקחת ממנו כל יום עוד קצת מרוח הקודש, ואם יש משהו שנותן לו רוחניות זה בית-הכנסת. אז גם את זה לקחת ממנו? זה פשוט לא פייר".

הרב ישראל רוזן : "יש פה בעיה של מראית עין גדול", הוא מודה. "עם זאת, רק לפני עשרים שנה לא התירו להכניס באיזורים חרדיים גם מעליות שבת, מפאת 'מראית עין'. לכי היום לקריית מטרסדורף או לשכונת הר נוף בירושלים, ותראי כמה מעליות שבת יש שם. לגופו של עניין, הרבנים החרדים יכולים לפסוק שלא להשתמש בחשמל בשבת, ואולם הם לא יכולים להגיד למי שלא רוצה ללכת לפי הפסק שלהם שלא ישתמש בחשמל. יותר מזה, קחי את נושא העירוב בשבת זה בעצם היתר הילכתי טכנולוגי לכל דבר. מהו העירוב חוט קשור סביב לעיר, כך שהיא הופכת להיות רשות אחת. זהו פטנט הילכתי טכנולוגי הרבה יותר קלוש מזה של הקלנועית. 'מכון' מסוג 'צומת' הצליח לפני 200 שנה לעבור את משוכת הדורות, אז גם אנחנו כך אני מאמין נעבור את משוכת הדורות. אם מכון 'צומת' דהיום היה ממציא את העירוב, היו תולים אותנו על החוט הזה".

באשר לנושא הפשקעווילים, טוען הרב ג' כי הוא מאמין שלרב וואזנר אין יד ורגל בדבר: "הרב וואזנר לא יוצא בפשקעווילים, זו איננה דרכו, ובוודאי ובוודאי שלא כנגד דבר זה". הרב ג' מעריך כי אנשים חמומי מוח ששמעו אותו יוצא כנגד סידור השבת לעגלת נכים הוציאו את הדברים בפשקעוויל, והם שאחראים לנוסח.


איך זה עובד

העיקרון בהפעלת הקלנועית עם היתר השבת, נסמך על היתר ה"גרמא" שיטת ההפעלה בעקיפין, או ההפעלה בהשעיה. "כשהאדם מפעיל את המכשיר בשבת לא קורה כלום", מסביר הרב ישראל רוזן. "יש מחזוריות, מדי חצי דקה, ורק אז מתרחשת הפעולה. זה כמו שעון שבת. הדחייה מותרת לכתחילה, כי אני לא גורם כלום".

הרב רוזן מספר כי המכון בודק לגופו, תרתי משמע, כל מכשיר קלנועית עם סידור שבת, וכן מייעץ לאנשים המבקשים לדעת האם ההיתר תקף לגביהם.

"המכשיר מיועד למוגבלים בלבד", מדגיש הרב רוזן, "ולא לנוחות".

"מכון 'צומת' החזיר לנזקקים אלו את עצמאותם ואת כבודם האנושי, על ידי פיתוח מערכת שבת, המותאמת למגוון רחב של עגלות נכים חשמליות", מוסבר באתר האינטרנט של מכון "צומת". "ה'עגלה השבתית' מצויידת במפתח מיוחד לשבת, המפעיל בעקיפין ("גרמא") סורק מחזורי אלקטרוני מיוחד, המחבר את המתח החשמלי מהסוללות למערכת ההנעה. מרגע שהמתח מחובר, יש זרם חשמלי מינימאלי במנוע, ללא הפסקה. הנסיעה עצמה, על ידי הזזת המוט, או משיכת ידית כבל איננה מחברת שום מעגל חשמלי, אלא רק משנה את עוצמת הזרם. פעולה זו משולה לשינוי עוצמת קול ברדיו הפועל כל הזמן. שיטה זו, המכונה 'שינוי זרם חשמלי', מותרת בשבת בנסיבות הנדונות, ללא כל חשש ופקפוק".

הזרם קיים כל הזמן

בשאלה שהפנה לרב שאול ישראלי, והתפרסמה ב"תחומין" (כרך ח', עמוד 37), שמוציא מכון "צומת", הסביר הרב רוזן: "הרעיון העקרוני הוא כדלהלן: הזרם במנוע קבוע כל השבת כולה. גם כשהעגלה עומדת הזרם נשאר קבוע, אלא שהמתח יורד בהתאם ולכן אין נסיעה בפועל. וליתר דיוק: המתח שהוא הלחץ היוצר את הזרם החשמלי בא במיתקפים קבועים... מיתקפים אלו (פולסים) אינם שווים באורכם, אלא נשלטים על ידי פיקוד אלקטרוני אוטומטי. אם המתח מתמיד %90 מהשנייה הרי ממוצע המתח הוא %90 מערכו הגבוה. אם משך הפולס רק %10 מהזמן הרי שגודל המתח (הלחץ) הוא כאילו רק %10 בלבד. כאמור כל השינויים הללו מתרחשים ללא פתיחת מעגלים או סגירתם.

שינוי זה במתח - במשכי הזמן הנ"ל - יכול להיעשות בשתי דרכים עקרוניות:

א. בצורה ידנית, על ידי סיבוב כפתור מתאים, המשפיע באמצעות מנגנון אלקטרוני מיוחד שגם בו יש כל הזמן זרם.

ב. פעולת האדם תהיה רק בלימה מיכנית של הגלגלים. המנוע הנבלם משתדל מצדו להעלות את הזרם (...ולהישרף), אלא שגורם מיוחד, אלקטרוני, חש שינוי זעיר בזרם (נניח מאית האחוז), והוא מיד מוריד את המתח בהתאמה, על מנת שהזרם ישאר קבוע.

בשיטה זו, השפעת האדם על התוצאה היא מלכתחילה עקיפה יותר. לכל הנ"ל מוצע שפעולת האדם לא תהיה מיידית, בכיוון של הגברת המתח, אלא בגרמא בעלמא. גורם מחזורי בלתי תלוי יהיה תנאי נוסף להפעלה, וגם אם האדם סובב את הכפתור, או שחרר את הבלם, עדיין העגלה לא תיסע, עד לבוא התנאי המחזורי הקרוב". הרב שאול ישראלי, בשונה מגדולי הדור החרדיים דהיום, דווקא הואיל להתייחס למכתבו של הרב רוזן, ואף ענה לו תשובה ארוכה, שמסקנתה: "אם הזרם קיים כל הזמן כפי ההצעה שלכם, אם כן המעגל החשמלי קבוע ועומד. הגברת המתח אין בה משום יצירת מעגל החשמל, רק הגברת הזרימה בו. אין כאן גם משום בונה, גם לפי שיטת החזון איש. ואם יסודר שגם הגברת המתח תהיה רק על ידי גרמא, כהצעתכם, נראה שאין בו משום בית מיחוש כלל.



כל העיקרון של "וחי בהם" מבוסס על ההבנה כי אין כל ניגוד בין קידמה לבין הלכה.

מי שאינו מסוגל להסביר לילדו את מהות ההיתר הניתן לשימוש ברכב דמוי כסא גלגלים על ידי נכה, זוהי בעייתו שלו. מעניין איך הוא מסביר לילד נושאים יותר מורכבים (בריאת העולם למשל? שכר ועונש?). ילד כזה יגדל לדאבון הלב לאדם שטחי וחד מימדי - בדיוק כמו הוריו, מן הסתם גם מחנכיו וחלק מרבניו.

אני חושד כי אם :"שיר השירים" היה מתפרסם בדורנו ולא על ידי שלמה המלך, מחברו היה מוחרם בכל קהילה חרדית המכבדת את עצמה. הוא לא היה מצליח לשכנע איש מבין הצדיקים המדומים כי כתב מטאפורה על הקשר שבין עם ישראל לשכינה.

ליבי ליבי על המשפחה היקרה המתגוררת בעיר שפעם היה בה הוד והדר, חיי רוח לצד הליכות עולם והיום אין בה אלא רפש וזוהמה - בפועל ובכוח. טשולנט








להערות כתוב אל :
a_spid@walla.co.il